מדריך למורה ולצוות החינוכי

איך להוביל תהליך משמעותי בעזרת היומן „מסע של אור”

מרחב אישי המשלב כתיבה, ציור, התבוננות, נשימה, דמיון, בחירה ושיח רגשי.

אור — חיית החוטים שמלווה את הילדים ביומן
הצצה לתוך היומן

ברוכים הבאים למסע

„מסע של אור” הוא יומן אישי־חווייתי המזמין ילדים לעצור, להקשיב לעצמם, להכיר את עולמם הרגשי ולגלות את הכוחות והכלים שכבר קיימים בתוכם.

היומן אינו חוברת לימוד רגילה, אינו מבחן ואינו אוסף של משימות שצריך „להספיק”. זהו מרחב אישי המשלב כתיבה, ציור, התבוננות, נשימה, דמיון, בחירה ושיח רגשי.

דמותו של אור מלווה את הילדים לאורך המסע ומזכירה להם שגם ברגעים נעימים וגם ברגעים מורכבים אפשר לעצור, להרגיש, לבחור ולמצוא בתוכנו נקודת אור.

תפקיד המורה

תפקיד המורה אינו לספק תשובות נכונות, לפרש את דברי הילדים או לפתור עבורם כל קושי. תפקיד המורה הוא ליצור מרחב בטוח, להציע שאלות, להקשיב ללא שיפוט ולעזור לכל ילד וילדה למצוא את הדרך האישית שלהם בתוך היומן.

מטרות היומן

13 מטרות

העבודה ביומן נועדה לסייע לילדים:

להכיר את עצמם ואת הדברים החשובים להם.
להרחיב את השפה הרגשית.
לזהות רגשות ותחושות בגוף.
לעצור לפני תגובה אוטומטית.
להבחין בין אירוע, מחשבה, רגש ותגובה.
לבחור דרך פעולה מתאימה יותר.
להכיר ולתרגל כלים של נשימה, הרגעה ונוכחות.
לזהות כוחות, הצלחות ותהליכי התקדמות.
לפתח חמלה כלפי עצמם וכלפי אחרים.
לחזק תחושת שייכות וקשרים חברתיים.
לחלום, להציב מטרות ולהתקדם בצעדים קטנים.
לבטא את עצמם באמצעות כתיבה, צבע ויצירה.
לפנות לעזרה כאשר הם זקוקים לה.

העיקרון החשוב ביותר

אין דרך אחת נכונה למלא את היומן. ילד יכול לכתוב פסקה שלמה, מילה אחת, לצייר, לצבוע, להקיף תשובה, לבחור סמל או פשוט להתבונן בעמוד.

המטרה אינה ליצור עמוד „יפה” או „מלא”, אלא לאפשר לילד לפגוש את עצמו במקום שבו הוא נמצא באותו רגע. יש ילדים שייכנסו לתהליך דרך מילים, אחרים דרך צבע, תנועה, שיחה או שתיקה. כל אחת מהדרכים האלה ראויה.

כתיבהציורצבעתנועהשיחהשתיקה

לפני שמתחילים

היכרות מוקדמת של המורה

לפני כל מפגש מומלץ לקרוא את העמודים שבהם עומדים לעסוק ולבדוק:

  • מהי המטרה הרגשית של הפעילות?
  • האם הנושא עלול לעורר רגישות אצל ילד מסוים?
  • אילו מילים כדאי להסביר מראש?
  • כמה זמן הילדים יצטרכו?
  • האם נדרש ציוד נוסף?
  • האם נכון לקיים שיתוף קבוצתי, שיתוף בזוגות או עבודה אישית בלבד?
  • באיזה כלי אפשר לסיים את המפגש כדי שהילדים יצאו ממנו רגועים ומאורגנים?

אין צורך לדעת מראש מה הילדים יענו. המורה מתכונן להחזיק את התהליך, לא לשלוט בתוצאה.

הכנת המרחב

כדאי ליצור תנאים שמזמינים עצירה:

  • ישיבה נוחה ככל האפשר.
  • שולחן פנוי מחפצים שאינם נדרשים.
  • כלי כתיבה וצבעים זמינים.
  • הפחתת רעש והסחות.
  • אפשרות לעבודה שקטה.
  • זמן ברור להתחלה ולסיום.
  • מקום שבו ניתן לקיים שיחה אישית במקרה הצורך.

אפשר לפתוח במוזיקה שקטה, בצליל פעמון, בנשימה אחת משותפת או בשאלה קצרה.

ההסכם הכיתתי

במפגש הראשון מומלץ ליצור יחד הסכם קצר שישמור על המרחב. אפשר להציע לילדים את הכללים הבאים:

  • כל אחד משתף רק במה שמתאים לו.
  • מותר לומר „אני מעדיף לא לשתף”.
  • אנחנו מקשיבים בלי לצחוק, לבטל או לתקן.
  • אין רגש טוב או רגש רע — כל רגש מביא איתו מידע.
  • אנחנו לא משווים בין היומנים.
  • איננו מעירים על ציור, כתב יד או שגיאות כתיב.
  • דברים אישיים ששמענו מחברים אינם עוברים לשיחות אחרות.
  • אם עולה משהו הקשור לבטיחות של ילד, המורה יפנה לעזרה מתאימה כדי לשמור עליו.
חשוב להסביר בכנות

המורה שומר על הפרטיות שלהם, אך אינו יכול להבטיח סודיות כאשר ילד מספר על מצב שבו הוא או אדם אחר עלולים להיפגע.

איך להציג את היומן לילדים

„היומן הזה הוא מקום שבו נוכל להכיר קצת יותר את עצמנו. אין בו תשובות נכונות או לא נכונות, ולא מקבלים עליו ציון. לפעמים נכתוב, לפעמים נצייר, לפעמים ננשום ולפעמים רק נעצור ונחשוב. כל אחד יוכל לבחור כמה הוא רוצה לשתף. אור ילווה אותנו בדרך ויזכיר לנו שלכל אחד יש בתוכו כוחות, רגשות וכלים שאפשר לגלות.”

מבנה מומלץ למפגש

5 שלבים
1

נחיתה

2–3 דקות

עוזרים לילדים לעבור מהפעילות הקודמת אל המפגש.

  • שלוש נשימות שקטות.
  • הקשבה לצליל עד שהוא נעלם.
  • הנחת כפות הרגליים על הרצפה.
  • בחירת צבע שמתאים להרגשה הנוכחית.
  • השלמת המשפט: „הגעתי היום עם...”
  • סימון מזג האוויר הפנימי: שמש, ענן, רוח, גשם או קשת.
לשים לב

אין חובה לעצום עיניים. ילד שאינו מרגיש בנוח יכול להתבונן בנקודה קבועה.

2

פתיחה והסבר

3–7 דקות

מציגים את נושא העמוד בשפה פשוטה ומחברים אותו לחיי הילדים. עדיף להשתמש בדוגמה יומיומית קצרה ולא בהרצאה ארוכה.

לפעמים משהו קורה לנו, ומיד מגיעות מחשבה, תחושה בגוף ותגובה. היום ננסה לגלות מה קורה ברגע הקטן הזה שבין מה שקרה לבין מה שאנחנו עושים.
3

עבודה ביומן

10–20 דקות

קוראים את ההנחיה בקול ומוודאים שהילדים הבינו אותה.

  • אפשר לכתוב.
  • אפשר לצייר.
  • אפשר לבחור צבעים.
  • אפשר להתחיל ממילה אחת.
  • אפשר לבקש עזרה.
  • אפשר לדלג זמנית ולחזור לעמוד בהמשך.
לשים לב

בזמן העבודה המורה עובר בין הילדים בשקט. אין צורך לשאול כל ילד מה הוא כתב.

4

שיתוף ועיבוד

5–10 דקות

השיתוף תמיד בהזמנה ולא בחובה.

  • במליאה.
  • בזוגות.
  • בקבוצה קטנה.
  • באמצעות מילה אחת.
  • באמצעות צבע או סמל.
  • בפתק אנונימי.
  • בהצבעה שקטה או בתנועה.
  • רק עם המורה.
לשים לב

במקום לשאול „מי רוצה להקריא את כל מה שכתב?”, אפשר לשאול: איזו מילה אתם לוקחים מהמפגש? מה גיליתם? מה היה קל ומה היה מאתגר? איזה כלי תרצו לנסות השבוע? האם משהו הפתיע אתכם?

5

סגירה

2–4 דקות

כל מפגש רגשי צריך להסתיים בחזרה לכאן ולעכשיו.

  • נשימה אחת איטית.
  • מתיחה של הגוף.
  • ספירת חמישה דברים שרואים בחדר.
  • בחירת מילה להמשך היום.
  • משפט: „דבר אחד שאני לוקח איתי...”
  • משפט מחזק שהכיתה אומרת יחד.

קלפי השיח של אור

כלי משלים

כל מורה מקבלת יחד עם היומן ערכה של קלפי שיח המציגים את כל הרגשות של אור.

הקלפים הם חלק בלתי נפרד מהעבודה עם „מסע של אור”. הם מאפשרים לילדים לפגוש רגש בצורה מוחשית וחזותית לפני שהם מתבקשים לדבר עליו או לכתוב עליו.

לעיתים קל יותר לילד לבחור את אור הכועס, המתוסכל או הנרגש מאשר לומר מיד: „אני כועס”, „אני מתוסכל” או „אני נרגש”. הדמות יוצרת מרחק בטוח ומאפשרת להתחיל את השיחה בעדינות.

הקלפים יכולים לשמש לפתיחת מפגש, להעמקת העבודה ביומן, לשיחה קבוצתית, לעבודה בזוגות, לליווי ילד באופן אישי ולסיכום פעילות.

הכירו את הקלפים — „שפת הלב”

לחצו על כפתור „שאלות, שימושים וסיכום להורדה” מתחת לכל קלף כדי לקבל שאלות מנחות, רעיונות לשימוש בכיתה ותקציר מוכן להורדה.

קופסת קלפי „שפת הלב” — קלפים שמרגישים בגוף
קופסת הקלפים — קלפים שמרגישים בגוף
פריסה של קלפי שפת הלב — מופתע, מבדה, הקלה, חוסר סבלנות ועוד
פריסת הקלפים בכיתה — כל הרגשות גלויים ומזמינים בחירה

מטרות העבודה עם הקלפים

הקלפים מסייעים לילדים:

לזהות רגשות ולקרוא להם בשם.
להרחיב את אוצר המילים הרגשי.
להבחין בין רגשות דומים.
לזהות את עוצמת הרגש.
לשים לב לאופן שבו רגש מורגש בגוף.
להבין שאנשים שונים עשויים להרגיש אחרת באותו מצב.
לשתף גם כאשר קשה למצוא מילים.
להבחין בין רגש לבין התנהגות.
לבחור כלי או פעולה שיכולים לעזור.
לפתח אמפתיה כלפי עצמם וכלפי אחרים.
להבין שאפשר להרגיש כמה רגשות בו־זמנית.
לפנות לעזרה כאשר הרגש גדול מכדי להתמודד איתו לבד.

איך מציגים את הקלפים לילדים?

במפגש הראשון מומלץ לפרוס את הקלפים כך שכל הרגשות יהיו גלויים.

„אלה קלפי הרגשות של אור. בכל קלף אור מרגיש משהו אחר. לפעמים קל לנו לדעת בדיוק מה אנחנו מרגישים, ולפעמים קשה למצוא את המילה. הקלפים יכולים לעזור לנו לעצור, להתבונן ולבחור את הרגש שהכי קרוב למה שקורה בתוכנו.

אין קלף נכון או לא נכון. אפשר לבחור קלף אחד, כמה קלפים, להתלבט או לא לבחור בכלל. גם אם שני ילדים בחרו באותו קלף, יכול להיות שכל אחד מהם מרגיש את הרגש בצורה אחרת.”

חשוב לתת לילדים זמן להתבונן בקלפים לפני שמתחילים לשאול שאלות.

כללים לעבודה בטוחה עם הקלפים

  • כל ילד בוחר עבור עצמו.
  • אין לבחור קלף עבור ילד אחר בלי רשותו.
  • אין לומר לילד: „אתה נראה כועס” או „ברור שאתה מקנא”.
  • מותר לבחור יותר מקלף אחד.
  • מותר לומר: „אני לא יודע מה אני מרגיש”.
  • מותר לבחור קלף בלי להסביר את הבחירה.
  • מותר לבחור קלף של רגש שהילד מכיר, גם אם הוא אינו מרגיש אותו עכשיו.
  • אין רגש טוב או רגש רע. כל רגש מביא איתו מידע.
  • רגש הוא תמיד לגיטימי, אך לא כל התנהגות מותרת.
  • לא משווים בין הבחירות של הילדים.
  • לא הופכים את הבחירה בקלף לאבחון או לפרשנות פסיכולוגית.
  • אם עולה מצוקה משמעותית, המורה פועלת בהתאם להנחיות ולנוהלי המסגרת.

דרכים לשימוש בקלפים

1

פתיחת הבוקר

פורסים את הקלפים ומזמינים כל ילד לבחור:

איזה אור הכי קרוב לאיך שהגעתי הבוקר?
  • להחזיק את הקלף.
  • להניח אותו ליד היומן.
  • לכתוב את שם הרגש.
  • לבחור צבע שמתאים לרגש.
  • לשתף במילה אחת.
  • לבחור בלי לשתף.
אפשר לשאול
  • מה אור מרגיש בקלף?
  • איפה אפשר לראות את הרגש בגוף שלו?
  • האם הרגש חלש, בינוני או חזק?
  • מה אור אולי צריך עכשיו?
  • מה יכול לעזור לו להתחיל את היום?
לשים לב

אין צורך לנסות לשנות מיד את הרגש שנבחר. תחילה מכירים בו.

2

הכנה לעמוד ביומן

לפני שעובדים בעמוד העוסק ברגש, פורסים כמה קלפים רלוונטיים. לדוגמה, לפני עמוד על תסכול אפשר להניח גם קלפים של כעס, עצב, אכזבה וחוסר אונים.

אפשר לשאול
  • מה דומה בין הרגשות?
  • מה שונה ביניהם?
  • איך הגוף של אור נראה בכל קלף?
  • איזו מחשבה יכולה להופיע בכל רגש?
  • מה כל אחד מהרגשות עשוי לבקש מאיתנו?
לשים לב

רק לאחר השיחה עוברים לעבודה ביומן.

3

„מה אור מרגיש?”

המורה מספרת סיטואציה קצרה:

אור התכונן מאוד למשחק, אבל ברגע האחרון המשחק בוטל.
  • הילדים בוחרים קלף שמתאים לדעתם לאור.
  • יכולות לעלות תשובות שונות: אכזבה, עצב, כעס, תסכול או אפילו הקלה.
  • המטרה אינה למצוא תשובה אחת נכונה, אלא להבין שאותו אירוע יכול לעורר רגשות שונים אצל אנשים שונים.
אפשר לשאול
  • למה בחרתם דווקא ברגש הזה?
  • האם אור יכול להרגיש יותר מרגש אחד?
  • איזו מחשבה יכולה לעבור לו בראש?
  • מה יכול לעזור לו?
  • למי הוא יכול לפנות?
4

רגשות בגוף

בוחרים קלף ומתבוננים בדמותו של אור.

  • אפשר להזמין את הילדים לסמן ביומן, לצייר או להניח יד על המקום שבו הם מרגישים את הרגש.
אפשר לשאול
  • מה קורה לפנים של אור?
  • מה קורה לידיים שלו?
  • איך הוא עומד או יושב?
  • מה יכול לקרות לנשימה שלו?
  • איפה אנחנו עשויים להרגיש את הרגש הזה בגוף?
לשים לב

אין לקבוע בשם הילדים היכן „אמורים” להרגיש. כל גוף יכול להגיב אחרת.

5

עוצמת הרגש

בוחרים קלף ושואלים:

  • אפשר ליצור יחד סולם רגשות מ־1 עד 5 ולמקם את הקלף במקום שמתאים לילד באותו רגע.
אפשר לשאול
  • איך נראה הרגש כשהוא קטן?
  • איך הוא נראה כשהוא בינוני?
  • איך הוא נראה כשהוא גדול מאוד?
  • מה אפשר לעשות כשהרגש עדיין קטן?
  • מתי כדאי לבקש עזרה?
לשים לב

המטרה היא ללמד שהרגש אינו מצב קבוע. הוא יכול להתחזק, להיחלש ולהשתנות.

6

כמה רגשות יחד

מזמינים את הילדים לבחור שני קלפים שמתאימים לאותו מצב.

הלב שלנו יכול להחזיק יותר מרגש אחד. אנחנו לא חייבים לבחור רק מילה אחת.
  • שמחה והתרגשות.
  • פחד וסקרנות.
  • כעס ועצב.
  • קנאה ואהבה.
  • גאווה ומבוכה.
  • אכזבה ותקווה.
7

עובדה, מחשבה ורגש

המורה מציגה אירוע קצר ומפרידה בין השלבים:

  • הילדים בוחרים קלף שמתאים לרגש של אור ומציעים מחשבות שונות שיכולות ליצור רגשות שונים.
  • כך הילדים לומדים שלא תמיד האירוע לבדו קובע את ההרגשה; גם המחשבה והפירוש שלנו משפיעים עליה.
אפשר לשאול
  • מה קרה בפועל?
  • מה אור חשב?
  • איזה רגש הופיע?
  • מה קרה בגוף?
  • מה אור רצה לעשות?
  • איזו בחירה נוספת יכולה להיות לו?
8

חברים בדרך

אפשר להשתמש בקלפים כדי להתבונן בקונפליקט מנקודות מבט שונות. המורה מספרת סיפור שאינו קשור ישירות לילדים בכיתה, והילדים בוחרים קלף לכל אחת מהדמויות.

אפשר לשאול
  • מה כל דמות עשויה להרגיש?
  • מה כל דמות צריכה?
  • האם שתיהן יכולות להרגיש פגועות?
  • מה כל אחת יכולה לומר?
  • איך אפשר להציב גבול?
  • מה יכול לעזור לתקן?
לשים לב

אין להשתמש בקלפים כדי לקבוע בפומבי מי אשם בסכסוך אמיתי.

9

בחירת כלי מתאים

לאחר שילד בוחר קלף, אפשר לשאול:

אפשר לשאול
  • מה אור צריך ברגע הזה?
  • האם הוא צריך עצירה, תנועה, נשימה, שיחה או מרחב?
  • איזה כלי מארגז הכלים יכול להתאים?
  • האם הכלי יעזור לבד או שצריך גם לפנות למבוגר?
לשים לב

חשוב להציע כמה אפשרויות ולא להניח שכל ילד זקוק לאותו כלי.

10

סיכום מפגש

בסיום הפעילות אפשר להזמין את הילדים לבחור שוב קלף.

אפשר לשאול
  • האם הרגש נשאר כפי שהיה?
  • האם הוא השתנה?
  • האם הופיע רגש נוסף?
  • מה עזר?
  • מה אני רוצה לקחת איתי להמשך היום?
לשים לב

המטרה אינה שכל הילדים יסיימו בקלף של שמחה. גם אם הרגש לא השתנה, עצם הזיהוי והשיתוף הם חלק מהתהליך.

שגרת קלפים קצרה

5–10 דקות
1
בוחרים

כל ילד בוחר קלף אחד או שניים שמתאימים לו כרגע.

2
מתבוננים

בודקים מה קורה לאור בפנים, בגוף ובתנוחה.

3
נותנים שם

אומרים, כותבים או מצביעים על שם הרגש.

4
בודקים צורך

שואלים: „מה יכול לעזור לי עם הרגש הזה?”

5
בוחרים צעד

כל ילד בוחר פעולה קטנה להמשך: נשימה, תנועה, שיחה, הפסקה, כתיבה, ציור או בקשת עזרה.

שילוב הקלפים בפרקי היומן

השנה שלי

בוחרים קלפים של רגשות שמופיעים כאשר מכירים קבוצה חדשה, מתחילים שנה או מספרים על עצמנו.

בוקר קשוב

בוחרים קלף שמתאים לאופן שבו הגענו הבוקר ובודקים מה אנחנו צריכים כדי להתחיל.

רגשות

משתמשים בקלפים כדי להכיר כל רגש, לזהות אותו בגוף ולהבחין בינו לבין רגשות דומים.

הכוחות שבי

בוחרים רגש שהיה נוכח ברגע מאתגר ולצדו כוח שעזר להתמודד.

משימות מהלב

בוחרים קלף שמתאר כיצד אדם אחר עשוי להרגיש וחושבים על מעשה קטן שיכול לעזור.

חברים בדרך

בוחרים קלפים לדמויות שונות בסיפור ומתרגלים אמפתיה, תקשורת וגבולות.

עוצרים ובוחרים

בוחרים את הרגש שהופיע, מזהים את תגובת הגוף ובודקים אילו אפשרויות פעולה קיימות.

ארגז הכלים שלי

בוחרים קלף ושואלים איזה כלי יכול להתאים לרגש ולעוצמה שלו.

חולמים ומגשימים

בוחרים את הרגשות שיכולים להופיע בדרך לחלום: התרגשות, פחד, תקווה, תסכול, גאווה או אכזבה.

כוונת החודש

בוחרים רגש שמבקש תשומת לב ובודקים איזו כוונה יכולה ללוות אותנו החודש.

המדליה שלי

בוחרים קלף שמתאר איך הרגשנו ברגע שבו התאמצנו, העזנו, ביקשנו עזרה או ניסינו שוב.

מציירים מהדמיון

בוחרים קלף והופכים את הרגש לצבעים, לצורות, לקווים או לסיפור.

מסכמים את השנה

בוחרים מספר קלפים שמספרים את המסע שעברנו: איך הרגשנו בתחילת השנה, אילו רגשות פגשנו ומה אנחנו מרגישים עכשיו.

משפטים שימושיים למורה
  • „איזה קלף הכי קרוב למה שקורה בתוכך?”
  • „אפשר לבחור בלי להסביר.”
  • „אפשר לבחור יותר מרגש אחד.”
  • „גם ‘אני לא יודע’ הוא מקום שאפשר להתחיל ממנו.”
  • „מה בגוף של אור עזר לך לזהות את הרגש?”
  • „מה הרגש אולי מנסה לספר?”
  • „מה יכול לעזור כשהרגש נעשה חזק?”
  • „האם אתה רוצה שאקשיב או שנחשוב יחד על כלי?”
  • „הרגש מותר; אנחנו נבחר מה לעשות איתו.”
  • „אתה לא הרגש שלך. הרגש נמצא איתך עכשיו והוא יכול להשתנות.”
דגשים חשובים

הקלפים אינם כלי אבחוני ואין להסיק מהם מסקנות על מצבו של הילד.

בחירה בקלף של כעס, פחד, קנאה, שנאה או עצב אינה מעידה בהכרח על מצוקה. היא יכולה לבטא רגע חולף, סקרנות או הזדהות עם סיפור.

עם זאת, כאשר ילד בוחר שוב ושוב ברגשות של מצוקה, נראה מוצף או משתף תוכן מדאיג, חשוב לקיים שיחה פרטית ולערב גורם מקצועי בהתאם לצורך ולנוהלי המסגרת.

מטרת הקלפים אינה לגרום לילדים לבחור ברגש „חיובי”, אלא לעזור להם לזהות את החוויה, להבין את הצורך ולבחור צעד מיטיב ובטוח.

משך ותדירות

אפשר לעבוד עם היומן בכמה מסלולים. אין חובה להשלים את כל העמודים ברצף — אפשר לבחור עמודים בהתאם לצורכי הכיתה, לאירועים שמתרחשים ולשלב שבו נמצאים הילדים.

מסלול קצר וקבוע

10–15 דקות, פעמיים או שלוש בשבוע

מתאים לפתיחת הבוקר, לסיום היום או למעבר בין שיעורים.

מפגש שבועי

30–45 דקות פעם בשבוע

מתאים לעבודה מעמיקה, לשיח כיתתי ולתרגול משותף.

שילוב גמיש

לפי צורכי הכיתה

עמודים מסוימים נלמדים במפגש כיתתי, ואחרים משמשים לעצירה אישית, לשעת חינוך, לעבודה בקבוצה קטנה או לשיחה עם המורה.

מפת היומן והנחיה לכל נושא

13 פרקים

ההתקדמות שלך במסע

עוד לא יצאת לדרך — פתחי פרק ראשון וסמני „סיימתי” כשהשלמת אותו.

0/13

עיגול מלא = פרק שהושלם • עיגול צבעוני מקווקו = פרק שפתחת • לחיצה על „סיימתי את הפרק” בתוך פרק מסמנת אותו כהושלם.

התאמה לגילים שונים

כיתות ב׳–ג׳

  • לקרוא את ההוראות בקול.
  • להציג משימה אחת בכל פעם.
  • לאפשר יותר ציור, צבע ובחירה.
  • להשתמש בדוגמאות מוחשיות.
  • לקצר את העבודה ל־10–15 דקות.
  • לאפשר למורה לכתוב מילה שהילד מכתיב.
  • להשתמש בכרטיסי מילים או בתרמילון רגשות.

כיתות ד׳–ו׳

  • לשלב כתיבה וציור.
  • לעבוד בזוגות או בקבוצות קטנות.
  • להרחיב את השיח על מחשבות, גוף, בחירה וחברות.
  • לעודד דוגמאות מחיי היום־יום בלי לחייב חשיפה.
  • לתת זמן עבודה של 15–25 דקות.

כיתות ז׳–ח׳

  • לשמור במיוחד על פרטיות ואוטונומיה.
  • לאפשר כתיבה אישית שאינה נמסרת למורה.
  • להשתמש בדילמות מציאותיות מחיי החברה.
  • לעסוק בפרשנות, מחשבות אוטומטיות, גבולות וקבלת החלטות.
  • להימנע מטון ילדותי.
  • לאפשר לילדים לבחור באילו שאלות להתמקד.

התאמות לצרכים שונים

אפשר להשתתף בתהליך גם ללא כתיבה ממושכת.

  • כתיבת מילה אחת במקום משפט.
  • ציור במקום כתיבה.
  • הכתבה למבוגר.
  • בחירה מתוך רשימת מילים.
  • שימוש במדבקות או בסמלים.
  • עבודה בעל־פה.
  • חלוקת הפעילות לשלבים קצרים.
  • הפסקת תנועה מתואמת.
  • ישיבה במקום שקט יותר.
  • טיימר חזותי.
  • עבודה עם חבר או איש צוות.
  • השארת עיניים פתוחות בזמן תרגול.
  • בחירה בכלי הרגעה אחר במקום נשימה.
עיקרון מנחה

אין לדרוש קשר עין, עצימת עיניים, מגע או שיתוף קבוצתי כתנאי להשתתפות.

רגעים רגישים במפגש

כאשר ילד אינו רוצה להשתתף

התנגדות אינה בהכרח זלזול. היא יכולה לבטא מבוכה, חשש מחשיפה, עומס, קושי בכתיבה או חוסר מוכנות לנושא.

אפשר לומר
  • „אתה לא חייב לשתף.”
  • „אפשר להתחיל רק מבחירת צבע.”
  • „אפשר לעשות חלק מהעמוד.”
  • „רוצה שאקרא איתך את השאלה?”
  • „אפשר לשבת איתנו בלי לכתוב כרגע.”
  • „נוכל לחזור לזה בזמן אחר.”
לשים לב

כדאי לבדוק בשיחה פרטית מה יעזור, בלי להפוך את הסירוב למאבק כוח. אין להשתמש ביומן כעונש.

כאשר עולה רגש חזק

אם ילד בוכה, נסגר, כועס מאוד או נראה מוצף:

  • עוצרים את המשימה.
  • מדברים בקול רגוע.
  • עוזרים לו להתמצא בכאן ובעכשיו.
  • מציעים מים, נשימה, תנועה או יציאה למקום שקט.
  • שואלים מה יעזור כרגע.
  • נמנעים מחקירה מול הכיתה.
  • מקיימים בדיקה אישית בהמשך.
  • מערבים את הגורם המקצועי המתאים בהתאם לצורך ולנוהלי המסגרת.
„אני רואה שמשהו כאן נגע בך. אתה לא צריך להמשיך עכשיו. אני איתך, ונחשוב יחד מה יכול לעזור.”

כאשר ילד משתף דבר מדאיג

אם ילד משתף על פגיעה, סכנה, אלימות, הזנחה, פגיעה עצמית או מצב אחר המעורר חשש:

  • להישאר רגועים.
  • להקשיב בלי לחקור.
  • לא להבטיח לשמור את הדברים בסוד.
  • לא להטיל ספק ולא להשלים פרטים בשם הילד.
  • לומר לו שעשה נכון שסיפר.
  • להסביר שתידרש פנייה לאדם מתאים כדי לשמור עליו.
  • לפעול בהתאם לנוהלי המסגרת, לחובות הדיווח ולהנחיות אנשי המקצוע.
„תודה שסיפרת לי. עשית נכון שפנית אליי. בגלל שחשוב לי לשמור עליך, אצטרך לשתף אדם מתאים שיוכל לעזור. אני לא אשאיר אותך לבד עם זה.”
חשוב לזכור

היומן הוא כלי חינוכי ואינו מחליף טיפול, אבחון או התערבות של גורם מקצועי.

כיצד להגיב לשיתוף של ילד

תגובות שמזמינות המשך
  • „תודה ששיתפת.”
  • „אני שומע שזה היה משמעותי.”
  • „מה שמת לב שקורה לך?”
  • „מה עזר לך?”
  • „מה היית צריך באותו רגע?”
  • „רוצה שנחשוב יחד על אפשרויות?”
  • „האם אתה רוצה רק שאקשיב או גם שאעזור לחשוב?”
תגובות שכדאי להימנע מהן
  • „זה לא נורא.”
  • „אין לך סיבה להרגיש כך.”
  • „אתה מגזים.”
  • „פשוט תחשוב חיובי.”
  • „גם לי זה קרה וזה היה יותר קשה.”
  • „למה עשית את זה?”
  • „אתה תמיד...” / „אתה אף פעם...”

במקום „למה?”, שלעתים נשמע מאשים, אפשר לשאול: „מה קרה שם?” או „מה הוביל לזה?”

פרטיות היומן

היומן שייך לילד. מומלץ לקבוע מראש:

  • האם המורה קורא עמודים, ובאילו תנאים.
  • כיצד ילד מסמן עמוד שאינו מעוניין לשתף.
  • אילו פעילויות מיועדות לשיתוף ואילו נשארות אישיות.
  • היכן נשמרים היומנים.
  • מי רשאי לגשת אליהם.
  • כיצד שומרים על פרטיות בזמן העבודה בכיתה.
לשים לב

אין לבדוק שגיאות כתיב, כתב יד או איכות ציור בעמודים הרגשיים. אם המורה מבקש לראות עמוד, כדאי לומר מראש מדוע ולאפשר לילד לבחור מה להראות.

מעקב אחר התהליך

אין לתת ציון על רגשות, חשיפה אישית או תוכן היומן. אפשר לעקוב אחר מיומנויות נצפות:

  • השתתפות בדרך שמתאימה לילד.
  • הרחבת אוצר המילים הרגשי.
  • זיהוי תחושות בגוף.
  • יכולת לעצור לפני תגובה.
  • בחירת כלי מתאים.
  • בקשת עזרה.
  • הצבת גבול.
  • הקשבה לאחר.
  • יכולת לתקן לאחר קונפליקט.
  • זיהוי כוח או הצלחה.
  • התמדה בתהליך.

מומלץ לכתוב לעצמנו תצפיות קצרות אחת לחודש, בלי להעתיק תוכן אישי מהיומן ובלי להפוך את המעקב לציון.

הצעה לפריסה שנתית

הפריסה גמישה וניתנת להתאמה ללוח השנה ולצורכי הכיתה.

תחילת השנה

  • השנה שלי.
  • יצירת הסכם כיתתי.
  • בוקר קשוב.
  • היכרות עם עצירה ונשימה.

החודשים הראשונים

  • רגשות.
  • הכוחות שבי.
  • שייכות והיכרות חברתית.

אמצע השנה

  • משימות מהלב.
  • חברים בדרך.
  • עוצרים ובוחרים.
  • ארגז הכלים שלי.

לקראת המחצית השנייה

  • חולמים ומגשימים.
  • המשך תרגול כלים ובחירה.
  • חיזוק מטרות אישיות וכיתתיות.

לאורך כל השנה

  • כוונת החודש.
  • המדליה שלי.
  • מציירים מהדמיון.
  • בוקר קשוב לפי הצורך.

סיום השנה

  • מסכמים את השנה.
  • זיהוי הדרך שעברנו.
  • בחירת כלי וכוח להמשך.
  • פרידה וחגיגת התהליך.

מפגש פתיחה לדוגמה

45 דקות
דקות 0–5

נחיתה

מניחים את היומנים על השולחנות ומזמינים את הילדים להתבונן בכריכה. שואלים: „מה לדעתכם יכול להיות מסע של אור?” אין צורך להגיע לתשובה אחת.

דקות 5–10

הצגת היומן

מסבירים שזהו מרחב אישי של רגשות, מחשבות, כוחות, חלומות ויצירה. אין ציונים ואין תשובות נכונות.

דקות 10–17

יצירת הסכם

בונים יחד כללים של הקשבה, בחירה, פרטיות וכבוד.

דקות 17–20

עצירה ראשונה

מניחים רגליים על הרצפה, לוקחים נשימה אחת ומקשיבים לצלילים בחדר.

דקות 20–32

עבודה בעמוד היכרות

קוראים את ההנחיה ומאפשרים כתיבה, ציור או בחירה מתוך מילים.

דקות 32–40

שיתוף לבחירה

כל ילד יכול לשתף דבר אחד שהוא רוצה שיכירו בו. אפשר גם לבחור לא לשתף.

דקות 40–45

סיום

משלימים: „דבר אחד שאני רוצה לקחת איתי למסע הזה הוא...”

משפטים שימושיים למורה

לפתיחת מפגש
  • „בואו נעצור לרגע ונבדוק איך הגענו.”
  • „אין צורך לשנות את מה שאנחנו מרגישים; רק לשים לב.”
  • „אפשר להתחיל ממילה, צבע או ציור.”
  • „כל אחד עובד בקצב שלו.”
בזמן העבודה
  • „אין כאן תשובה נכונה.”
  • „מה הכי מתאים לך לבטא עכשיו?”
  • „רוצה שאעזור לך להתחיל?”
  • „אפשר לבחור רק חלק אחד מהעמוד.”
  • „אתה לא חייב להסביר את מה שיצרת.”
בזמן שיתוף
  • „אנחנו מקשיבים כדי להבין, לא כדי לתקן.”
  • „תודה שבחרת לשתף.”
  • „מישהו שם לב למשהו דומה, בלי לספר סיפור אישי?”
  • „אפשר להרגיש אחרת באותו מצב.”
לסיום
  • „איזו מילה אתם לוקחים מהמפגש?”
  • „איזה כלי תרצו לזכור?”
  • „מה הגוף שלכם צריך עכשיו?”
  • „בואו נחזור לחדר ונשים לב למה שאנחנו רואים ושומעים.”

מה לא לעשות עם היומן

  • לא להשתמש בו כעונש.
  • לא להפוך אותו לשיעורי בית קבועים.
  • לא לתת ציון על תוכן אישי.
  • לא לתקן שגיאות כתיב בעמוד רגשי.
  • לא לחייב ילד להקריא.
  • לא לפרש ציורים או צבעים כאבחון.
  • לא להשוות בין ילדים.
  • לא להשתמש בשיתוף כדי לברר סכסוך פומבי.
  • לא להבטיח סודיות מוחלטת.
  • לא למהר לתת עצה לפני שהקשבנו.
  • לא לדרוש מילד להירגע לפני שהכרנו במה שהוא מרגיש.
  • לא לראות ביומן תחליף לטיפול או למענה מקצועי.

הודעה מוצעת להורים

שלום הורים,

השנה נצא בכיתה ל„מסע של אור” — תהליך חווייתי המשלב כתיבה, ציור, נשימה, יצירה ושיח רגשי.

באמצעות היומן הילדים ילמדו להכיר רגשות, לזהות תחושות בגוף, לגלות כוחות, לתרגל עצירה ובחירה, לחזק קשרים חברתיים ולבנות לעצמם ארגז כלים אישי.

היומן אינו חוברת לימוד ואינו מקבל ציון. חלק מהעמודים אישיים, והילדים יוכלו לבחור מה מתאים להם לשתף. העבודה תיעשה בכיתה בהנחיה ובהתאמה לגיל ולצורכי הקבוצה.

מומלץ להתעניין בתהליך בעדינות ולשאול שאלות פתוחות כמו: „מה גילית היום?”, „איזה כלי תרגלתם?” או „יש משהו שתרצה לשתף אותי?”. אין צורך לבקש מהילד להציג את כל מה שכתב.

אנחנו מאחלים לילדים מסע של היכרות, הקשבה, צמיחה וגילוי האור שבתוכם.

צעד אחר צעד

הצלחת התהליך אינה נמדדת בכמות העמודים שהילדים מילאו, אלא ברגעים הקטנים שבהם ילד הצליח לזהות רגש, לבקש עזרה, להקשיב לגוף, לראות כוח בעצמו, לעצור לפני תגובה או לבחור דרך חדשה.

אין צורך למהר.

היומן מזמין אותנו ללוות את הילדים — עמוד אחר עמוד, נשימה אחר נשימה, צעד אחר צעד — במסע שבו הם לומדים להכיר את עצמם ולגלות את האור שכבר נמצא בתוכם.

מה קורה באינסטגרם

@sarale_mandala

פוסטים, סדנאות ורגעים מהמסע — הישארו כאן, בלי לצאת מהאתר.

כמה מילים ממני

„מסע של אור” נולד מתוך אהבה גדולה לילדים ומתוך האמונה שלכל ילד וילדה יש אור פנימי שמחכה להתגלות. אני מזמינה אתכן ואתכם, המורות והמורים, לצאת למסע הזה יחד עם הכיתה — בסקרנות, ברכות ובהקשבה. אני כאן לכל שאלה לאורך הדרך.

באהבה, שרהלה

מסע של אור — מדריך למורה