מרחב אישי המשלב כתיבה, ציור, רגשות, מיינדפולנס ותרגילי נוכחות, נשימה והקשבה לגוף, מודל אפר״ת, כוחות, מטרות וחלומות.
כך נראים העמודים שהילדים פוגשים — נייר חם, חוטים צבעוניים, ואור שמלווה אותם בכל פרק.
„מסע של אור” הוא יומן אישי־חווייתי המזמין ילדים לעצור, להקשיב לעצמם, להכיר את עולמם הרגשי ולגלות את הכוחות והכלים שכבר קיימים בתוכם.
היומן אינו חוברת לימוד רגילה, אינו מבחן ואינו אוסף של משימות שצריך „להספיק”. זהו מרחב אישי המשלב כתיבה, ציור, רגשות, מיינדפולנס ותרגילי נוכחות, נשימה והקשבה לגוף, מודל אפר״ת, כוחות, מטרות וחלומות.
דמותו של אור מלווה את הילדים לאורך המסע ומזכירה להם שגם ברגעים נעימים וגם ברגעים מורכבים אפשר לעצור, להרגיש, לבחור ולמצוא בתוכנו נקודת אור.
תפקיד המורה אינו לספק תשובות נכונות, לפרש את דברי הילדים או לפתור עבורם כל קושי. תפקיד המורה הוא ליצור מרחב בטוח, להציע שאלות, להקשיב ללא שיפוט ולעזור לכל ילד וילדה למצוא את הדרך האישית שלהם בתוך היומן.
העבודה ביומן נועדה לסייע לילדים:
אין דרך אחת נכונה למלא את היומן. ילד יכול לכתוב פסקה שלמה, מילה אחת, לצייר, לצבוע, להקיף תשובה, לבחור סמל או פשוט להתבונן בעמוד.
המטרה אינה ליצור עמוד „יפה” או „מלא”, אלא לאפשר לילד לפגוש את עצמו במקום שבו הוא נמצא באותו רגע. יש ילדים שייכנסו לתהליך דרך מילים, אחרים דרך צבע, תנועה, שיחה או שתיקה. כל אחת מהדרכים האלה ראויה.
לפני כל מפגש מומלץ לקרוא את העמודים שבהם עומדים לעסוק ולבדוק:
אין צורך לדעת מראש מה הילדים יענו. המורה מתכונן להחזיק את התהליך, לא לשלוט בתוצאה.
כדאי ליצור תנאים שמזמינים עצירה:
אפשר לפתוח במוזיקה שקטה, בצליל פעמון, בנשימה אחת משותפת או בשאלה קצרה.
במפגש הראשון מומלץ ליצור יחד הסכם קצר שישמור על המרחב. אפשר להציע לילדים את הכללים הבאים:
המורה שומר על הפרטיות שלהם, אך אינו יכול להבטיח סודיות כאשר ילד מספר על מצב שבו הוא או אדם אחר עלולים להיפגע.
עוזרים לילדים לעבור מהפעילות הקודמת אל המפגש.
אין חובה לעצום עיניים. ילד שאינו מרגיש בנוח יכול להתבונן בנקודה קבועה.
מציגים את נושא העמוד בשפה פשוטה ומחברים אותו לחיי הילדים. עדיף להשתמש בדוגמה יומיומית קצרה ולא בהרצאה ארוכה.
קוראים את ההנחיה בקול ומוודאים שהילדים הבינו אותה.
בזמן העבודה המורה עובר בין הילדים בשקט. אין צורך לשאול כל ילד מה הוא כתב.
השיתוף תמיד בהזמנה ולא בחובה.
במקום לשאול „מי רוצה להקריא את כל מה שכתב?”, אפשר לשאול: איזו מילה אתם לוקחים מהמפגש? מה גיליתם? מה היה קל ומה היה מאתגר? איזה כלי תרצו לנסות השבוע? האם משהו הפתיע אתכם?
כל מפגש רגשי צריך להסתיים בחזרה לכאן ולעכשיו.
כל מורה מקבלת יחד עם היומן ערכה של קלפי שיח המציגים את כל הרגשות של אור.
הקלפים הם חלק בלתי נפרד מהעבודה עם „מסע של אור”. הם מאפשרים לילדים לפגוש רגש בצורה מוחשית וחזותית לפני שהם מתבקשים לדבר עליו או לכתוב עליו.
לעיתים קל יותר לילד לבחור את אור הכועס, המתוסכל או הנרגש מאשר לומר מיד: „אני כועס”, „אני מתוסכל” או „אני נרגש”. הדמות יוצרת מרחק בטוח ומאפשרת להתחיל את השיחה בעדינות.
הקלפים יכולים לשמש לפתיחת מפגש, להעמקת העבודה ביומן, לשיחה קבוצתית, לעבודה בזוגות, לליווי ילד באופן אישי ולסיכום פעילות.
לחצו על כפתור „שאלות, שימושים וסיכום להורדה” מתחת לכל קלף כדי לקבל שאלות מנחות, רעיונות לשימוש בכיתה ותקציר מוכן להורדה.
הקלפים מסייעים לילדים:
במפגש הראשון מומלץ לפרוס את הקלפים כך שכל הרגשות יהיו גלויים.
„אלה קלפי הרגשות של אור. בכל קלף אור מרגיש משהו אחר. לפעמים קל לנו לדעת בדיוק מה אנחנו מרגישים, ולפעמים קשה למצוא את המילה. הקלפים יכולים לעזור לנו לעצור, להתבונן ולבחור את הרגש שהכי קרוב למה שקורה בתוכנו.
אין קלף נכון או לא נכון. אפשר לבחור קלף אחד, כמה קלפים, להתלבט או לא לבחור בכלל. גם אם שני ילדים בחרו באותו קלף, יכול להיות שכל אחד מהם מרגיש את הרגש בצורה אחרת.”
חשוב לתת לילדים זמן להתבונן בקלפים לפני שמתחילים לשאול שאלות.
פורסים את הקלפים ומזמינים כל ילד לבחור:
אין צורך לנסות לשנות מיד את הרגש שנבחר. תחילה מכירים בו.
לפני שעובדים בעמוד העוסק ברגש, פורסים כמה קלפים רלוונטיים. לדוגמה, לפני עמוד על תסכול אפשר להניח גם קלפים של כעס, עצב, אכזבה וחוסר אונים.
רק לאחר השיחה עוברים לעבודה ביומן.
המורה מספרת סיטואציה קצרה:
בוחרים קלף ומתבוננים בדמותו של אור.
אין לקבוע בשם הילדים היכן „אמורים” להרגיש. כל גוף יכול להגיב אחרת.
בוחרים קלף ושואלים:
המטרה היא ללמד שהרגש אינו מצב קבוע. הוא יכול להתחזק, להיחלש ולהשתנות.
מזמינים את הילדים לבחור שני קלפים שמתאימים לאותו מצב.
המורה מציגה אירוע קצר ומפרידה בין השלבים:
אפשר להשתמש בקלפים כדי להתבונן בקונפליקט מנקודות מבט שונות. המורה מספרת סיפור שאינו קשור ישירות לילדים בכיתה, והילדים בוחרים קלף לכל אחת מהדמויות.
אין להשתמש בקלפים כדי לקבוע בפומבי מי אשם בסכסוך אמיתי.
לאחר שילד בוחר קלף, אפשר לשאול:
חשוב להציע כמה אפשרויות ולא להניח שכל ילד זקוק לאותו כלי.
בסיום הפעילות אפשר להזמין את הילדים לבחור שוב קלף.
המטרה אינה שכל הילדים יסיימו בקלף של שמחה. גם אם הרגש לא השתנה, עצם הזיהוי והשיתוף הם חלק מהתהליך.
כל ילד בוחר קלף אחד או שניים שמתאימים לו כרגע.
בודקים מה קורה לאור בפנים, בגוף ובתנוחה.
אומרים, כותבים או מצביעים על שם הרגש.
שואלים: „מה יכול לעזור לי עם הרגש הזה?”
כל ילד בוחר פעולה קטנה להמשך: נשימה, תנועה, שיחה, הפסקה, כתיבה, ציור או בקשת עזרה.
בוחרים קלפים של רגשות שמופיעים כאשר מכירים קבוצה חדשה, מתחילים שנה או מספרים על עצמנו.
בוחרים קלף שמתאים לאופן שבו הגענו הבוקר ובודקים מה אנחנו צריכים כדי להתחיל.
משתמשים בקלפים כדי להכיר כל רגש, לזהות אותו בגוף ולהבחין בינו לבין רגשות דומים.
פורסים את הקלפים לפני תרגיל עצירה ומזמינים כל ילד לבחור קלף שמתאר איך הוא מגיע למפגש. אחרי התרגיל בוחרים שוב קלף ובודקים מה השתנה בגוף, בנשימה ובתחושה הפנימית.
בוחרים רגש שהיה נוכח ברגע מאתגר ולצדו כוח שעזר להתמודד.
בוחרים קלף שמתאר כיצד אדם אחר עשוי להרגיש וחושבים על מעשה קטן שיכול לעזור.
בוחרים קלפים לדמויות שונות בסיפור ומתרגלים אמפתיה, תקשורת וגבולות.
בוחרים את הרגש שהופיע, מזהים את תגובת הגוף ובודקים אילו אפשרויות פעולה קיימות.
בוחרים קלף ושואלים איזה כלי יכול להתאים לרגש ולעוצמה שלו.
בוחרים את הרגשות שיכולים להופיע בדרך לחלום: התרגשות, פחד, תקווה, תסכול, גאווה או אכזבה.
בוחרים רגש שמבקש תשומת לב ובודקים איזו כוונה יכולה ללוות אותנו החודש.
בוחרים קלף שמתאר איך הרגשנו ברגע שבו התאמצנו, העזנו, ביקשנו עזרה או ניסינו שוב.
בוחרים קלף והופכים את הרגש לצבעים, לצורות, לקווים או לסיפור.
בוחרים מספר קלפים שמספרים את המסע שעברנו: איך הרגשנו בתחילת השנה, אילו רגשות פגשנו ומה אנחנו מרגישים עכשיו.
הקלפים אינם כלי אבחוני ואין להסיק מהם מסקנות על מצבו של הילד.
בחירה בקלף של כעס, פחד, קנאה, שנאה או עצב אינה מעידה בהכרח על מצוקה. היא יכולה לבטא רגע חולף, סקרנות או הזדהות עם סיפור.
עם זאת, כאשר ילד בוחר שוב ושוב ברגשות של מצוקה, נראה מוצף או משתף תוכן מדאיג, חשוב לקיים שיחה פרטית ולערב גורם מקצועי בהתאם לצורך ולנוהלי המסגרת.
מטרת הקלפים אינה לגרום לילדים לבחור ברגש „חיובי”, אלא לעזור להם לזהות את החוויה, להבין את הצורך ולבחור צעד מיטיב ובטוח.
אפשר לעבוד עם היומן בכמה מסלולים. אין חובה להשלים את כל העמודים ברצף — אפשר לבחור עמודים בהתאם לצורכי הכיתה, לאירועים שמתרחשים ולשלב שבו נמצאים הילדים.
מתאים לפתיחת הבוקר, לסיום היום או למעבר בין שיעורים.
מתאים לעבודה מעמיקה, לשיח כיתתי ולתרגול משותף.
עמודים מסוימים נלמדים במפגש כיתתי, ואחרים משמשים לעצירה אישית, לשעת חינוך, לעבודה בקבוצה קטנה או לשיחה עם המורה.
עוד לא יצאת לדרך — פתחי פרק ראשון וסמני „סיימתי” כשהשלמת אותו.
עיגול מלא = פרק שהושלם • עיגול צבעוני מקווקו = פרק שפתחת • לחיצה על „סיימתי את הפרק” בתוך פרק מסמנת אותו כהושלם.
פרק המיינדפולנס (עמודים 61–72) בפריסה השנתית ←
אפשר להשתתף בתהליך גם ללא כתיבה ממושכת.
אין לדרוש קשר עין, עצימת עיניים, מגע או שיתוף קבוצתי כתנאי להשתתפות.
התנגדות אינה בהכרח זלזול. היא יכולה לבטא מבוכה, חשש מחשיפה, עומס, קושי בכתיבה או חוסר מוכנות לנושא.
כדאי לבדוק בשיחה פרטית מה יעזור, בלי להפוך את הסירוב למאבק כוח. אין להשתמש ביומן כעונש.
אם ילד בוכה, נסגר, כועס מאוד או נראה מוצף:
אם ילד משתף על פגיעה, סכנה, אלימות, הזנחה, פגיעה עצמית או מצב אחר המעורר חשש:
היומן הוא כלי חינוכי ואינו מחליף טיפול, אבחון או התערבות של גורם מקצועי.
במקום „למה?”, שלעתים נשמע מאשים, אפשר לשאול: „מה קרה שם?” או „מה הוביל לזה?”
היומן שייך לילד. מומלץ לקבוע מראש:
אין לבדוק שגיאות כתיב, כתב יד או איכות ציור בעמודים הרגשיים. אם המורה מבקש לראות עמוד, כדאי לומר מראש מדוע ולאפשר לילד לבחור מה להראות.
אין לתת ציון על רגשות, חשיפה אישית או תוכן היומן. אפשר לעקוב אחר מיומנויות נצפות:
מומלץ לכתוב לעצמנו תצפיות קצרות אחת לחודש, בלי להעתיק תוכן אישי מהיומן ובלי להפוך את המעקב לציון.
הפריסה גמישה וניתנת להתאמה ללוח השנה ולצורכי הכיתה.
שלב שלישי: מיינדפולנס — נוכחות ועצירה
מיקום ביומן: עמודים 61–72 — לאחר העבודה הראשונית על רגשות ולפני תחילת העבודה עם מודל אפר״ת.
בשלב הזה התלמידים לומדים ליצור מרווח קטן בין מה שקורה להם לבין התגובה שלהם. הם מתרגלים עצירה, נשימה, הקשבה לגוף, מיקוד קשב והתבוננות במחשבות וברגשות.
עובדים לפי עמודי המיינדפולנס ומכירים בכל פעם כלי נוסף.
חוזרים לתרגיל מוכר במשך כמה דקות בתחילת שיעור, לאחר הפסקה או בזמן מעבר.
כאשר עולה קושי בכיתה, המורה יכולה להזכיר כלי שכבר נלמד: נשימה, יד על הלב, הפנס של הקשב או התבוננות במחשבה כמו בענן.
גם לאחר שמסיימים את פרק המיינדפולנס, ממשיכים להשתמש בתרגילים הקצרים לאורך כל השנה — לפני שיחה רגשית, לאחר הפסקה, בזמן עומס או לפני עבודה עם מודל אפר״ת.
מניחים את היומנים על השולחנות ומזמינים את הילדים להתבונן בכריכה. שואלים: „מה לדעתכם יכול להיות מסע של אור?” אין צורך להגיע לתשובה אחת.
מסבירים שזהו מרחב אישי של רגשות, מחשבות, כוחות, חלומות ויצירה. אין ציונים ואין תשובות נכונות.
בונים יחד כללים של הקשבה, בחירה, פרטיות וכבוד.
מניחים רגליים על הרצפה, לוקחים נשימה אחת ומקשיבים לצלילים בחדר.
קוראים את ההנחיה ומאפשרים כתיבה, ציור או בחירה מתוך מילים.
כל ילד יכול לשתף דבר אחד שהוא רוצה שיכירו בו. אפשר גם לבחור לא לשתף.
משלימים: „דבר אחד שאני רוצה לקחת איתי למסע הזה הוא...”
שלום הורים,
השנה נצא בכיתה ל„מסע של אור” — תהליך חווייתי המשלב כתיבה, ציור, רגשות, מיינדפולנס ותרגילי נוכחות, נשימה והקשבה לגוף, מודל אפר״ת, כוחות, מטרות וחלומות.
באמצעות היומן הילדים ילמדו להכיר רגשות, לזהות תחושות בגוף, לגלות כוחות, לתרגל עצירה ובחירה, לחזק קשרים חברתיים ולבנות לעצמם ארגז כלים אישי.
היומן אינו חוברת לימוד ואינו מקבל ציון. חלק מהעמודים אישיים, והילדים יוכלו לבחור מה מתאים להם לשתף. העבודה תיעשה בכיתה בהנחיה ובהתאמה לגיל ולצורכי הקבוצה.
מומלץ להתעניין בתהליך בעדינות ולשאול שאלות פתוחות כמו: „מה גילית היום?”, „איזה כלי תרגלתם?” או „יש משהו שתרצה לשתף אותי?”. אין צורך לבקש מהילד להציג את כל מה שכתב.
אנחנו מאחלים לילדים מסע של היכרות, הקשבה, צמיחה וגילוי האור שבתוכם.